בית הכנסת הישן – חדש הוא האתר ההיסטורי העתיק ביותר ברובע היהודי בפראג ואחד מבתי הכנסת הפעילים העתיקים ביותר באירופה . במשך יותר מ – 700 שנה הוא משמש כבית הכנסת הראשי של הקהילה היהודית בפראג. הוא נבנה בשליש האחרון של המאה ה – 13 על ידי סתתי בית המלאכה המלכותי שעבדו לא הרחק משם בבניית המנזר על שם אגנס הקדושה, והוא מהווה עדות למעמד המכובד לו זכתה הקהילה היהודית בפראג בתקופה ההיא. במקור נקרא בית הכנסת החדש או הגדול  ורק עם הקמתם של בתי כנסת נוספים בסוף המאה ה- 16 החל להקרא הישן – חדש (Altneuschul). שם נוסף שנמצא באחת האגדות היהודיות בפראג : אבני היסוד לבנייתו של בית הכנסת הובאו על ידי מלאכים מבית המקדש שחרב בירושלים וזאת על תנאי (אלט-נוי) שיוחזרו למקומם כאשר יבנה בית המקדש מחדש.

בית הכנסת הישן – חדש היה מוכר ומכובד לא רק ברובע היהודי של פראג, אלא גם בין הקהילות היהודיות ברחבי הגולה, ושמו נקשר עם אגדות וסיפורים רבים. כפי שסופר באחת האגדות, בית הכנסת ניצל מפני שריפה על ידי כנפי מלאכים ששינו צורתם ליונים, ובכך נשאר כמעט ללא פגע עד לימינו. אגדה אחרת מספרת כי בעליית הגג של בית הכנסת נמצאים שרידיו של הגולם, אשר נוצר בידי המהר”ל בכדי להגן על , תושבי העיר היהודית.

בית הכנסת הישן – חדש הוא המבנה העתיק מסוגו של בית כנסת מימי הביניים שנשאר בשלמותו, בנוי משתי ספינות, המבנה מלבני עם גג גמלוני (גבוה וחד) בסגנון גותי. הקירות המקיפים את הבניין נתמכים על ידי עמודי תווך. המבנה המרכזי מוקף משלושת צדדיו במבנים שנוספו עם השנים ומשמשים כאולם כניסה ועזרת הנשים.

בין עזרת הנשים לאולם המרכזי ישנם פתחים צרים המאפשרים האזנה לתפילה. על פי המסורת וכסימן לענווה, רצפת האולם המרכזי נמוכה ממפלס השטח מסביב. באולם הכניסה ישנן שתי כספות בסגנון הבארוק המוקדם אשר שימשו בעבר להפקדת המיסים של היהודים מכל רחבי הממלכה.

האולם המרכזי בנוי מתקרה בעלת שישה שדות (קמרונים) בעלי חמש צלעות הנתמכים על שני עמודים מתומנים (8 צלעות), שנים עשר חלונות צרים המסמלים את שנים עשר שבטי ישראל, קורות האבן מעוטרים במוטיבים שונים של צמחיה, ביניהם שכיחים עלי הגפן. ערך אמנותי רב יש לעיטורים שעל ארון הקודש , על אבני הראשה המחברות את הקשתות והטימפנון (שבמרכז הקשת המחודדת בכניסה לאולם). הקשר בין הקישוטים בבית הכנסת וקישוטים במבנים אחרים בסגנון הגותי המוקדם בצ’כיה, הוביל למסקנה שבית הכנסת הוקם בסביבות 1270.

במרכז האולם בימת תפילה מוגבהת המופרדת על ידי סורג מן הסגנון הגותי המאוחר . ספרי התורה שמורים בארון הקודש הנמצא בקירו המזרחי של בית הכנסת שפונה לירושלים. ארון הקודש מכוסה בפרוכת וכפורת המעוטרים במוטיבים מבית המקדש בירושלים. לפני הארון תלוי נר תמיד ולצידו הימני עמוד החזן. בבית הכנסת נשמר מיקום המושבים המקורי סביב אולם התפילה, כפי שהיה נהוג גם בבתי כנסת אחרים.

לאחרונה התגלו בקירות שמקיפים את האולם המרכזי נישות ששימשו לאיחסון סידורים ושאר תשמישי קדושה. לצורך הארת האולם המרכזי ישנן מנורות פליז מהתקופה שבין המאה ה – 16  ועד למאה ה – 18,  ומחזירי אור מנחושת שעל הקירות. את העיטורים של האולם הפנימי משלים דגל המתנוסס מעל לבימת התפילה המסמל  את הכבוד לה זכתה הקהילה היהודית בפראג. השימוש בדגל מתועד מסוף המאה ה – 15,  ובצורתו הנוכחית כיום הוא מתקופתו של הקיסר קארל ה – 6, משנת 1716 . על הדגל מגן דוד כשבמרכזו כובע, סמלה של הקהילה היהודית מן המאה ה – 15, ובראשו רקומות המילים “שמע ישראל”.

בשל היותו מאז ומתמיד בית הכנסת המרכזי של הקהילה היהודית בפראג, פעלו בו מן החשובים ברבני הקהילה. במאה ה – 16 : הרב אליעזר אשכנזי, מרדכי בן אברהם יפה, הרב יהודה ליווא בן בצלאל (מהר”ל) ותלמידו יום טוב ליפמן הלר שנודע בזכות פרושו היוצא מן הכלל של המשנה. מאוחר יותר, הרב הראשי של פראג יחזקאל לנדאו (הנודע ביהודה) מגדולי פוסקי הההלכה, וכן הרב שלמה יהודה רפופורט, מאנשי תנועת ההשכלה היהודית.